השתלת שיניים בזאלית 

השתלת שיניים בזאלית מתבצעת במקרים ספציפיים בהם עצם הלסת התחתונה חסרה או אינה עבה מספיק. במקרים אלו אין אפשרות לבצע השתלת שיניים רגילה.

עצם הלסת התחתונה מהווה כמשטח המחבר בין השתלים הדנטליים ללסת. היא בעצם המקום שאליו מחוברות השיניים שלנו. במידה ויש לנו עובי נמוך בעצם הלסת התחתונה אז יכול להיווצר מצב שבו אין מקום עיגון לשתלים הדנטליים הרגילים. לשם זאת צריך למצוא פתרון אחר על מנת לחבר את השיניים החדשות לפה. פתרון אחד יכול להיות של שתלים זיגומטיים. הם משמשים במקרים שבהם אין עצם בלסת העליונה ומתחברים אל עצם הזיגומה הממוקמת בלחי. במקרה של השתלת שיניים בזאלית חסרה העצם שאליה ניתן לחבר שתלים דנטליים.

במקרה של מחסור בעצם הלסת התחתונה לרופא השיניים יש מספר אופציות העומדות בפניו:

אופציה ראשונה היא לבצע סוג של השלמת עצם הלסת בטכניקות שונות. תהליך מסוג זה מצריך פרוצדורה כירורגית מלאה. לאחר זאת ישנו צורך לצאת לתקופת החלמה לפני ביצוע השתלת שיניים.

אופציה שנייה העומדת בפני רופא השיניים היא לבצע טיפול ייעודי של הזזת עצב העובר בתחתית הלסת, עיגון של שתלים דנטליים והחזרת העצב למקום.

לשיטות הללו של הרמת סינוס או פרוצדורה של אוגמנטציה יש כמה חסרונות משמעותיים. החסרון כאשר אחד הבולט הוא יצירת תקופה בה על המטופלים להסתפק בפתרונות ביניים, כמו שיניים זמניות מודבקות או תותבת נשלפת. אלו הם מצבים לא נוחים לתפקוד המטופל וכמובן גם לנראות האסתטית.

האופציה השלישית שנועדה להתמודד עם מקרים כאלו היא שימוש בשתלים דנטליים ייעודיים. שתלים אלו מאפשרים להימנע מתוספת של פרוצדורות כירורגיות ובעזרתם ניתן לבצע השתלת שיניים.

 שתלים בזאליים לא מסוגלים לעמוד לבד במערכת השיניים שלנו, ולכן עליהם להיות משולבים עם שתלים דנטליים רגילים. ביחד זה גורם ליציבות בפה. השתלים הרגילים ככל הנראה ימוקמו באזורים בהם ישנו מספיק עובי של עצת הלסת (בדרך כלל מדובר על החלק הקדמי של הלסת). אילו השתלים הבזאליים יחוברו באזורים שבהם עצם הלסת דלילה או שכבר אינה קיימת.

השתלה בזאלית משמשת פעמים רבות גם במקרים של חוסר עצם בלסת העליונה. במקרים כאלו שילוב של השתלים הבזאליים עם שתלים דנטליים רגילים ושתלי זיגומה ארוכים, מאפשר למטופלים להימנע מהצורך בסרבול הטיפול עם פרוצדורות כירורגיות ארוכות.